ותובן לאחר מיתת אחותה. תדע שכן הוא דקיחה הוא דכתיב משום אחותה היא דדוקא אם לקח אשה אסור באחותה אבל עד שלא נשאה אלא אנסה מותר באחותה שהרי אחר מיתתה מותר באחותה אלמא קיחה אאחותה קאי כל זמן שאחותה לקוחה לו:

כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה. וכתיב בהאי קרא לא תקח:

וכתיב. וכן מצינו. גבי עונש בפ' קדושים דכתיב בה ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה וגו' בכלהם עריות דכתיב שם לעיל כתיב בהו שכיבה ואיש אשר ינאף וגו' נמי לשון שכיבה וזנות הוא וכאן שינה הכתוב וכתב לשון לקיחה:

ללמדך שאינו חייב על השניה עד שתהא לקוחה לו הראשונה. והיינו טעמא דמתני' דנושאין על האנוסה דאם הראשונה נשואה לו הוא דמחייב על השניה משום אמה או משום בתו ואפי' אנס השניה:

או אינו מתחייב עליה. אפי' על השניה אלא דוקא ג''כ על דרך הנשואין ונימא דכי יקח אתרוייהו קאי ואמאי קאמרת האונס והמפתה על הנשואה חייב ומשני כבר למדנו שאין קידושין תופסין בעריות דחייבי כריתות כדאמר בפ' כיצד ובפ' האשה רבה הלכה ה' וע''כ דכי יקח לא מצי קאי אשניה דלא שייכא בה לקיחה:

והא כתיב לא יקח איש את אשת אביו. ונימא נמי דוקא דרך לקיחה חייב הא אם אנס אשת אביו פטור:

בא להודיעך וכו'. התם כי יקח להכי איצטריך ללמדך שהוא מותר בה עד שלא נשאת לאביו וכלומר אם לא נשאה אביו אלא אנסה מותר בה ודלא כר' יהודה דאוסר באנוסת אביו וקיחה דכתיב משום אביו הוא דכתיב:

מההוא בא להודיעך. כלומר דמשני דה''נ כן דמה הוא בא להודיעך הכתוב שיהא מותר אם היא עדיין עד שלא נשאת לאחיו אלא אנסה אחיו מותר בה וקיחה אאחיו קאי דלא אסרה התורה אלא א''כ קידשה אחיו:

ותובן ע''י יבום. וביבמות גריס ותני כן וגירסא דהכא יותר מיושבת בזה וכלומר תדע שכן הוא דהא כשמת אחיו בלא בנים מותרת לו להתיבם אלמא קיחה אאחיו הוא דקאי דכל זמן שהיא לקוחה לאחיו אסורה לו:

והכתיב ואיש אשר יקח את אחותו. וכי נימא דמותר באונסין:

שלא תאמר קין נשא אחותו. כלומר התם היינו טעמא דכתיב קיחה לאשמועינן דרשה דדרשינן מהאי קרא דכתיב חסד הוא שלא תאמר הא מצינו קיחה באחותו קין נשא וכו' אמרתי עולם חסד יבנה שלא היה אפשר בענין אחר:

בא להודיעך. דשייכא בהו קיחה ואם קידשה תפסו בה קידושין וללמד דהן תופסין בחייבי לאוין:

מה טעמון דרבנן. דפליגי ואמרי שלשתן שם אחד ואינו חייב אלא אחת:

מה בת בנה וכו'. סברי דאיפכא ילפינן מה בת בנה ובת בתה כללן הכתוב בלאו אחד דלא תקח אף אשה ובתה וכו' דאפי' עביד לכולהו נמי כאלו בלאו אחד הן ואע''ג דאשה ובתה לאו בפני עצמו הוא ילפינן מבת בנה ובת בתה דגלה לנו הכתוב דעל שתים אינו מתחייב אלא אחת וה''ה לשלשתן דאם היה חילוק לאוין היה מתחייב גם על השתים שנים אלא ש''מ דאין כאן חילוק חטאות:

דתנינן תמן. פ' אותו ואת בנו:

שחטה ואת בת בתה. ועדיין אין כאן איסור ואח''כ שחט את בתה ועכשיו יש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:

סופג את הארבעים. דחד לאו הוא וחד התראה וחדא מעשה:

סומכוס אומר משום ר''מ סופג שמנים. דס''ל היכא דעביד שני איסורין מיחייב בהתראה אחת ובלאו אחד ב' מלקיות:

הבא על חמותו וכו'. כגון שהיו נשוי בתה ובת בתה ובת בנה וכשבא עליה חייב משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו והא כסומכוס אתיא דבחדא מעשה עביד לכולהו. איסורי וחייב על כל אחת ואחת:

מודה סומכוס בראשונה. כצ''ל וכן הוא ביבמות. כלומר דר' יודה בר פזי מפרש לטעמא דסומכוס דמשום דשמות מחולקין הן אותו ואת בנו ובנו ואותו והלכך מודה הוא במשנה ראשונה דתנינן התם ברישא שחט שני בניה ואחר כך שחטה סופג את הארבעים דהתם שם אחד הוא ולאו דטעמי' משום דגופין מחולקין הן דא''כ מאי שנא בין רישא לסיפא ואמאי לא פליג סומכוס נמי ברישא:

אשכח תני. בתוספתא דעוד היא מחלוקת וחלוק היה סומכוס אף בראשונה וטעמיה משום דגופות מחולקות הן:

מ''ט דר' יוחנן בן נורי. בחמותו הרי אין גופין מחולקין:

מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין. דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וחילקן הכתוב בשני לאוין דאשה ובתה כתוב אצל. לאו אחד ובת בתה כתוב אצל לאו אחד:

אף אשה ובת בנה ובת בתה. צ''ל וכן הוא ביבמות:

בשני לאוין. כלומר דהרי כמו דבת בתה חלוק בלאו מאשה ובתה כך בת בנה חלוק מאשה ובתה והשתא אי עביד לכולהו כאחת מתחייב בשלשה דהוי כולהו חלוקין בלאוין וכל היכא דחלוקין בלאוין חלוקין הן בחטאות:

תמן תנינן. בפ''ג דכריתות. והשתא מפרש למאי דקאמר סומכוס ור''י בן נורי אמרו דבר אחד:

עד כדון. עד כאן לא ילפינן מקרא דערות אשה ובתה אלא בת בתו לנשואין כלומר אם מן הנשואין היא דבההיא קרא לא תקח כתיב והתם כתיב בת בתה ובת בתו מן הנשואין נמי בכלל:

בת בתו מן האונסין. מניין:

כתיב ערות בת בנך וגו'. וע''כ אם אינו ענין לנישואין שהרי כבר אמור בכלל אשה ובתה ובת בתה תניהו ענין לאונסין:

לא כל שכן על בתו. וחסר כאן וה''ג ביבמות בתרה להא. וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר למדין מק''ו ואין עונשין מק''ו מנא ליה. אליבא דר' ישמעאל בתו מאנוסתו מנין:

מה ת''ל איש. לכתוב ובת כהן אלא להביא על בתו מהאונסין וה''ק קרא בת איש היא ולא בת אשתו אלא מן האונסין כי תחל לזנות את אביה כלומר מאביה היא בשריפה:

שני לאוין וכרת אחד. כל מקום שאתה מוצא בכתוב שיש שני לאוין אע''פ שאין כתוב בו אלא כרת אחת הלאוין חולקין את הכרת ואם עשאן לשניהם בהעלם אחת חייב שתים וכדמפרש ואזיל מאי ניהו מפטם וסך בשמן המשתה וכדאמר לעיל בפ' ארבע מיתות הלכה ה' ומייתי לה הכא דה''נ הבא על בת אשתו ועל בת בנה או בת בתה בהעלם אחת אפי' למ''ד אין גופין מחלקין הואיל ושני לאוין הן מחלקין לחטאות ועלה שייכא בעון קומי ר' אבהו וכו' וכדפרישית ובתר הכי הא דר' חגיי וכו' כדלעיל:

רבי חגיי בעא קומי ר' יוסי. הגי' מהופכת ומסורסת והא לא שייכא עד בתר האי דבעון קומי ר' אבהו הכתובה לקמן וכך היא הגי' ביבמות. וה''נ בהאי בעיא:

בעון קומי ר' אבהו הבא על אשה וילדה בת ובא עליה וילדה בת וחזר ובא עליה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ולא גרסינן ובת בנה דלא אשכחן בה בה''ג ואגב שיטפא דלעיל היא דתני בת בתה ובת בנה בהדדי. וה''פ בא על אשה וילדה בת ובא על אותה הבת וילדה בת ואח''כ בא על זו הבת שנולדה מבתו דהויא בתו ובת בתו כאחת אם חייב עליה בביאה זו משום אשה ובתה ומשום בת בתה והא דלא נקט משום בתו ובת בתו היינו טעמא דבתו לא כתיבא בהדיא אלא מכללא דבת אשה נפקא כדלעיל ונקט לישנא דקרא:

אמר לון שארה הנה זימה היא. כתיבא בהאי קרא:

כולהם משום זימה. אחת דהכתוב עשאן לזימה אחת אפילו אם עבר על כולן בביאה אחת אינו חייב אלא אחת:

ועלה גרסי' ר' חגיי בעא קומי ר' יוסי למה לית אנן אמרין בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה. בתמיה וכלומר מאי טעמא השיב להם ר' אבהו מדהכתוב עשאן לכולן זימה אחת ולמה לא השיב להם דהיינו טעמא דמי כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה ובת בתה לא תגלה הא לא כתיב אלא חד לא תגלה וא''כ כללן לבתו ובת בתו בלאו אחד ומשום הכי הוא דאינו חייב אלא אחת. והא דקאמר בתך ובת בתך לאו דוקא דהא בתך לא כתיבא בהדיא אלא בת אשה קאמר דבתך בכללא היא כדלעיל:

א''ל ויימר קרייא וכו'. כלומר לא מצינן למיפשט הכי דאי הוה כתיבא לא תגלה בתר בת בתה ערות אשה ובתה ובת בתה לא תגלה שפיר הוה אנן אמרין בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה בתמיה וכלומר דאז הוה מצינן למימר דהיינו טעמא דבתה לא תגלה ובת בתה לא תגנה לא כתיבא אלא ללמד שיהיו נכללין בלאו אחד אבל השתא דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וגו' זימה היא והוי אמינא הואיל דלא כלל הכתוב לבת בתה עם בתה בלאו אחד חייב שתים ואפי' בביאה אחת הלכך ע''כ צריכין להאי טעמא דעשאן זימה אחת דזימה דסיפיה דקרא אכולהו קאי:

א''ר יוסי ברבי בון. אדלעיל קאי וכאן כתוב שלא כסדר וכן בהא דלקמן מסורסת הגי' ודברי ר' יוסי בר' בון כתובה ביבמות אחר אשכח תני חזקיה דלעיל ושם מקומו דיליף חזקיה עונש לבתו מן האונסין מקרא דבת איש כהן ומשום דס''ל לר' ישמעאל דאין עונשין מן הדין כדאמרן ועלה קאמר דגם לאזהרה אין למדין בתו מבת בתו דאין מזהירין מן הדין אלא ילפינן מהאי קרא דכתיב אל תחלל את בתך להזנותה ודרשינן מכאן אזהרה לבתו מאנוסתו:

וכרבי מאיר. השתא מהדר לדייק בהאי ברייתא וה''ג וכר' מאיר דר' מאיר אמר ג''ש במקום שבאת דור שלישי שלמעלן מנין שהוא בשריפה וכרבנן דינון אמרין גזירה שוה כאמור בה דור שלישי מלמעלן מנין שהוא בלא תעשה בין כרבנן בין כר' מאיר דור שלישי למעלן מנין:

והיותר נשתבש וא''צ לגרוס אלא לזה דלא שייך למיפרך למטה מנין שהוא בלא תעשה דבהדיא כתיב אזהרה בג' דורות למטן וכן נהפכה הגי' מדר''מ לדרבנן וכמה שהגהתי הוא העיקר והכי מוכרח מההיא דיבמות. וה''פ דלר''מ שמעינן ליה דסבר דאמרינן בג''ש דון מינה ומינה והיינו ג''ש במקום שבאת כלומר דממקום שבאת ללמוד הג''ש ילפינן ממנה לכל דבר שיש בה וכדאמר בפ' הערל הלכה ג' דר' מאיר ור''א בר''ש בחדא שיטתא קיימי וסבירא להו דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורין ונקבות מותרות דיליף ג''ש עשירי שבממזר מעשירי דעמוני ומואבי מה להלן איסורן איסור עולם דכתיב בהו עד עולם אף עשירי שבממזר אסור עד עולם ומינה מה להלן זכרים אסורין ונקבות מותרות אף בממזר במה דילפינן מהתם והיינו מדור עשירי ולמעלן זכרים אסורין ונקבות מותרות ורבנן ס''ל דון מינה ואוקי באתרא והיינו ג''ש כאמור בה דלאחר דילפינן ממזר מעמוני ומואבי לענין איסור עולם אוקי באתרה וכאמור בה במקומה מה עד דור עשירי לא חלקת בו בין זכרים לנקבות אף מעשירי ולמעלן לא תחלוק בו. והשתא פריך הכא לר''מ דסבירא ליה בג''ש דון מינה ומינה מנין לדור ג' שלמעלן שהוא בשריפה דהא דור ג' למעלן לא נפקא לן אלא מג''ש דדורות למטן וא''כ נימא ומינה מה בלמטן לא כתוב שריפה אף בדור ג' שלמעלן שלמדנו משם אינו בשריפה וכן קשיא לרבנן דאינון אמרין דג''ש כאמור בה והיינו דון מינה ואוקי באתרא וא''כ אחר שלמדנו דור ג' למעלן מדור ג' ולמטן אוקי באתרא ונימא דלא נילף מהתם אלא לענין איסור אבל לעבור בלא תעשה נימא דאוקי באתרא דלא כתיבא אזהרה בדורות דלמעלן ומנין לדור ג' למעלן שהוא בלא תעשה:

בין כרבנן בין כרבי מאיר דור ג' למעלן מנין. אהדורי פירכא היא וכלומר דהשתא קשה לתרווייהו דור ג' דלמעלן מנין למר בשריפה ולמר בלא תעשה. אמר ר' יוסי שאני הכא דהכל ענין אחד הוא וכאן כתבה התורה דורות דלמטן ולהלן דורות דלמעלן ומכיון דכתיב זמה זמה לג''ש כמי שכולהם כאן וכלומר כמאן דכולהו כתיבי בחד קרא דמיא וגילתה לנו התורה דכולן שוין הן וקאי הלא תעשה והעונש על כל הג' דורות בין למעלן בין למטן ולא אמרינן דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרא אלא בדבר אחר המפורש עוד בחבירו אם ללמוד ממנו גם לאותו דבר או לא כמו גבי ממזר דלעיל אבל הכא דכי פרכת מנין לזה אי גמרינן מזה הרי התם לא מפורש בהדיא בהא הוא דאמרי' מפיון דכתיבא ג''ש כמו דנכללין כולן בכתוב אחד הן:

אף למעלן עשה אם זכר כאם נקבה. צ''ל וכן הוא התם. כלומר דנעשה אם חמיו כאם חמותו ואם חמותו כבר נפקא לן לעיל דג' דורות ילפינן למעלן מלמטן. ועד כאן שייכא לשמעתתי' דרב הונא דאמר דשמע לאם אמו ולאם אביו מקרא וכדמסיק עלה בפ' כיצד דגריס שם. מה אית לך למימר אם חמיו ואם חמותו. מה יש לך לרבות בהא דילפת לדורות למעלן אם חמיו ואם חמותו קאמרת. וא''כ לא תהיה אם אביו כאם חמיו ולא תהיה אם אמו כאם חמותו. ואם מרבית להו דמן התורה אסורין אף אם אמו ואם אביו מן התורה אסורין:

מה למטן עשה בת זכר כבת נקבה. דבת בנה כבת בתה דשתיהן כתיבי:

מה למעלן בשריפה אף למטן בשריפה. צ''ל כדהתם. דהא בדורות למעלן כתיב בעונש באש ישרפו אותו ואתהן וילפינן לדורות ממטן בג''ש:

מה למעלן דרך נשואין אף למטן דרך נישואין. צ''ל וכן הוא התם דבדורות למעלן כתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה וכדדרשינן לעיל דדוקא אם נשא אשה אסור באמה אף למטן דלא כתיב אלא ערות אשה ובתה לא תגלה וילפינן בג''ש מדורות למעלן דדוקא בדרך נישואין אם נשא אשה הוא דאסור בבתה:

מה למטן בל''ת. בדורות דלמנין כתיב בהו אזהרה לא תקח לגלות ערותה אף בדורות למעלן דלא כתיב בהו אזהרה בהדיא ילפינן מג''ש דבלא תעשה:

אף למעלן. דורות עליונים דקרא את אשה ואת אמה ג' דורות ולומר לך שאף אם חמותו אסורה:

מה למנין שלשה דורות. בקרא דערות אשה ובתה חשיב ג' דורות למטן בת בתה ובן בת בנה שהן ב' דורות ועם אשתו הן ג' דורות:

ערות אשה ובתה לא תגלה וגו'. שארה הנה זמה היא וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא זמה זמה לג''ש:

רב הונא שמע כולהון. האי מסוגיא דפ' שני דיבמות הלכה ד' והתם קאי דמני לשניות ואם אמו ואם אביו משניות קחשיב להו ועלה קאמר דרב הונא פליג ושמע כולהון מקרא ואגב דמייתי מסוגיא דיבמות ולברייתא דלקמיה דשקל וטרי בה לקמן מייתי נמי כהא דרב הונא: